יחידאי במקרא. נקביל לשורש הערבי פ-ר-ע (ف-ر-ع) המרכיב את המילה בהגיית: פַרע (فَرَّعَ) בהוראת: קצה ענף. מופיע במקרא בהוראת "ענף עילי ומרשים" וזאת בשל קליטת השמש המרבית שלה הוא זוכה בהשוואה לענפים תחתונים; יתכן שקרוב לשורש פ־ר־ח. קרוב לאכדית: parʾu, pirʾu בהוראת ענף-צעיר, ממנה נגזרה התיבה parāʾu בהוראת ללבלב,להנביט.
ראו גם: ”פְּאֵרִים“ (ישעיהו ג, פסוק כ) (בהוראת: כובעים) זאת עפ"י - ”פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים“ (יחזקאל מד, פסוק יח) שרש"י תירגם בהוראת: "כובעים עשויי פשתה". על פי ההבנה כי בדומה לכובעים הנחבשים על הראש כך הפארים הם הענפים שבראש האילן .
