עפיפה
עֲפִיפָה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עפיפה |
| הגייה* | afifa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־פ־ף |
| דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
| נטיות | ר׳ עֲפִיפוֹת נ"י עֲפִיפַת־ |
- לשון ימי הביניים מעוף באוויר, טיסה.
- ”ומוצעות לעמוד בינתיים. כמו עפיפות שתים. יערות באיבי הנחל. לערב בם מחל. ליערי רתמי גחל.“ (קדושתות לסוכות, מאת אלעזר הקליר, 640 לערך, באתר מאגרים)
- ”ואז תפרוץ בין השכנים הקטטה הגדולה [...] וסופה עפיפת אבנים וגזירין וכלי חרס משני ראשי הגגות.“ (מאחורי הגדר, מאת חיים נחמן ביאליק, 1909, באתר מאגרים)
גיזרון
[עריכה]- מן ע-פ-ף, עופף