עמוס

עָמוּס

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עמוס
הגייה^*	amus
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ע־מ־ס
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ עֲמוּסָה, ר׳ עֲמוּסִים, נ"ר עֲמוּסוֹת

שיש עליו משא.
- ”כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה“ (ישעיהו מו, פסוק א)
- ”עֲגָלָה עִם סוּסָה / בַּשָֹּדֶה תָּרוּץ / עַד גְּדוֹתֶיהָ עֲמוּסָה / בֶּחָצִיר קָצוּץ.“ (עֲגָלָה עִם סוּסָה, מאת אבשלום כהן בזֶמֶרֶשֶׁת)
בהשאלה: שיש לו מטלות רבות וזמנו אינו פנוי.
- יש תור ארוך כי כל הפקידים עמוסים היום.
לשון המקרא ממוגן, שמצוי בליבה (של ה')
- ”שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם“ (ישעיהו מו, פסוק ג)
- ועטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה, ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו ברכת הלבנה -מסכת סופרים פרק יט
- עמוסים מבטן ומרחם משחר סליחות נוסח ספרדי

מצרית קדומה עמס - בהוראת אחוּז, תפוּס. "שרביט-עמס' שימש כסמל לעוצמה ושליטה. ꜣms הגייה: עמֶס ɑmɛs

תְּרֵי עָשָׂר
הוֹשֵׁעַ \| יוֹאֵל \| עָמוֹס \| עֹבַדְיָה \| יוֹנָה \| מִיכָה \| נַחוּם \| חֲבַקּוּק \| צְפַנְיָה \| חַגַּי \| זְכַרְיָה \| מַלְאָכִי

אחד מתרי עשר הנביאים האחרונים, התנבא על ממלכת ישראל.
- ”דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְשׂיְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ.“ (עמוס א, פסוק א)
שם פרטי לזכר