מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עב |
| הגייה* | av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר ונקבה |
| שורש | ע־ו־ב א |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | ר׳ עָבִים או עָבוֹת; עַב־, ר׳ עָבֵי־ או עֲבוֹת־ |
עבים
- לשון המקרא גוש מסיבי של טיפות מים או חלקיקי קרח המרחפים באוויר.
- ”יהוה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם; אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם.“ (שופטים ה, פסוק ד)
- ”וַיְהִי עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה.“ (מלכים א׳ יח, פסוק מה)
- ”וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת-יְחִידָה בְאֶמְצַע: / עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה“ (וְאִם יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם / וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן / שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם / הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן“ (הקיץ גוע, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- מקביל לסורית: ܥܲܝܒܵܐ (עַיְבָא).
- ברוב ההופעות במקרא "עָב" מופיע בהקשר לירידת גשם, ויש שטענו על פי זה שהוא מתאר ענני שכבות נמוכים.[1]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עב |
| הגייה* | ׳av |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ב־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ עָבִים; נ׳ עָבָה, נ"ר עָבוֹת |
- לשון חז"ל עָבֶה, רחב בצדדיו.
- משורש מקראי. מקביל לעָבֶה, ראו שם בגיזרון.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עב |
| הגייה* | ׳av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ו־ב ב |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | ר׳ עָבִים |
- לשון המקרא יער, סבך.
- ”מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כׇּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כׇּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ.“ (ירמיה ד, פסוק כט)
- מילה יחידאית. קרובה ל"עָבוֹת" בהוראת: בעל ענפים ועלים מרובים.
- מקביל לסורית: ܥܵܒ݂ܵܐ (עָבָא) - יער, סבך. ערבית: غَابَة (עַ'אבַּה) - יער. ארמית: אבא - יער, השוו: ”מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף לט, עמוד ב).
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עב, עוב |
| הגייה* | av, ov |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ב־ב |
| דרך תצורה | משקל קַל |
| נטיות | הריבוי לפי "עֹב": ר׳ עֻבִּים; ס"ר עֻבֵּי־ |
- לשון המקרא קוֹרָה אֲרֻכָּה וְעָבָה.
- ”וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם וְעַמֻּדִים וְעָב עַל פְּנֵיהֶם.“ (מלכים א׳ ז, פסוק ו)
- ”וְעָב עֵץ אֶל פְּנֵי הָאוּלָם מֵהַחוּץ. וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם וְצַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָעֻבִּים.“ (יחזקאל מא, פסוקים כה–כו)
- ”המוכר את הספינה מכר את האסכלה ובור המים שבתוכו, אבל לא מכר היצועין והעובין והאיסקופה והבוצית.“ (ירושלמי, מסכת בבא בתרא – פרק ה, הלכה א)
- עברית חדשה קורת תמך אופקית בגשרים, בניינים וכו'. (ימאות) הקורות האורכיות הנושאות על גבן את הסיפון של אונייה או ספינה.
- 1. נראה שגזור מעב ב או עב ג. הוראת המילה אינה ברורה לגמרי, ראו 'פרשנים מפרשים'.
- 2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
קורת סיפון אורכית באונייה
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | עב |
| הגייה* | av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ב־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון חז"ל (משמעות משוערת) תיק.
- ”עַב כְּסוּת, וְתַכְרִיךְ כְּסוּת, מִדְרָס. עַב אַרְגָּמָן, וְתַכְרִיךְ אַרְגָּמָן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת“ (משנה, מסכת כלים – פרק כו, משנה ו)
- הופעה יחידאית. מופיע במקום אחר בצורה: "עֹבִי". המשמעות לא ברורה דיה, ראו 'פרשנים מפרשים'.
- יתכן שקשור לערבית: عَبَأَ (עַבַאָ) - לסדר, לארוז.
- רמב"ם: "כמו תיבה שמניחין בו הבגדים, ושמו מפורסם ציבה[1]."
- הערוך (עב2): "לֶבֶד שעושין ממנו כסות, זהו עב כסות... עב ארגמן לבד חשוב צבוע ארגמן."
- ↑ יש נוסחאות "עיבה", ועל פיהם אמר ר' בצלאל אשכנזי (מובא במלאכת שלמה) שצריך לקרוא "עֵב".
