משפה קדם אינדו ארופית *h₂ep- הְאֱפְּ= מים ,גוף מיימי. ובפרסית-תיכונה בהגיית: אָבּ (آب) גם במשמעות נוזל,נהר,מיץ,וכשם תואר במשמעות : "כבוד".
בניגוד לענן המתפרש במקרא כהגדרה כוללנית לתופעות טבע כערפל ועב, מקבילה תיבת "עב" תמיד לתופעת ירידת הגשמים. ובעשר מן ההיקרויות המקראיות ניזכר העב בפירוש ככזה שמביא את הגשם. גזניוס, בן יהודה ואחרים מקשרים בהגדרותיהם המילוניות בין ה"גשם" ל"עב". ובמקרא עבים מתוארים כענני שכבות נמוכים. בערבית של צפון ארץ ישראל(פלסתינא) - ע'ים ġēm . ובדרומה - ע'ין ġēn [1].
”"וצלעות הבית והעובים". פי' מצויירים היו לכתפות האולם כמו ציור צלעות הבית שהן הקירות והעבים שהן קרשי התקרה. ומפני שהן עבים נקראו עובים.“ (פירוש ליחזקאל, מאת חננאל בן חושיאל, התאריך לא ידוע, המחבר נפטר בסביבות 1057, באתר מאגרים)
