סנסן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף סנסיניו)

סַנְסַן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סנסן
הגייה* sansan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־נ־ס־ן
דרך תצורה משקל קַלְקַל
נטיות ר׳ סַנְסִנִּים; סַנְסַן־, ר׳ סַנְסִנֵּי־
מַכְבְּדֵי דקל. מהענף הראשי של הַמַּכְבֵּד מסתעפים סנסנים עמוסי תמרים
סנסני־התמר כשהם מעוטרים בפרחים
סנסני־תמר שיובשו לאחר שנקטפו מהם התמרים
  1. גבעול הפרי של התמר; ענף היוצא מעלה הדקל ועליו נמצאים הפרחים ומתפתח הפרי (בעץ נקבי).

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעם יחידה במקרא, בפסוק לעיל משיר השירים. רש"י מפרש שם סנסנים כענפים.
  • משמעות דומה נמצאת בארמית: סִיסָנָא - במשמעות קוץ, ענף; וממנה נגזרה משמעות נוספת: סל העשוי מענפים[דרוש מקור]. למשל: ”ואי אגבהנהו בסיסני קננהו“ (בבלי, מסכת בבא מציעאדף סז, עמוד ב)
  • באכדית: sissinnu [1] במשמעות חלק מכף התמר.
  • בלשון חכמים, שימשה המילה גם במשמעות ענף הדקל כולו[2] או במשמעות מַכְבֵּד הדקל - התפרחת כולה, הכוללת את כלל הגבעולים והפרחים/הפירות שעליהם [3]
לעומת זאת, כיום משמשת המילה במשמעות הגבעולים הדקים אליהם מחוברים התמרים[4]. משמעות זו אינה מתיישבת עם הפסוק לעיל משיר השירים ”אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (שיר השירים ז, פסוק ט). בספר "עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל" [5] נכתב על כך: "מקובל לזהות סנסנים עם כפות התמרים. ברם מתוכן הכתוב נראה יותר הזיהוי למכבדי הפרי. המכבד עשוי מ'יד' מעובה ממנה מסתעפים שרביטים דקים שעליהם התמרים. משהורדו תמרים מן המכבד ראויים שרביטיו להתקנת כברות".

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

על החיריק בסמ"ך בצורת הרבים "סַנְסִנִּים" כותב ד"ר שאול ברקלי [6] "ונמצא: גַּלְגִּלָּיו (מן גַּלְגַּל), סַנְסִנָּיו (מן סַנְסַן, ואולי משקלו סַנְסֶן?) בְּחִירֶק".

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: דקליים

סימוכין[עריכה]

  1. "סנסן",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs.
  2. "מילון העברית המקראית" מאת מנחם צבי קדרי, הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2006
  3. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, Ludwig Koehler and Walter Baumgartmer
  4. משמעות זו מופיעה כבר ברשימה "רשימת מונחים הנהוגים ביותר בדקלות" מאת נתן שיפריס שהופיעה בקונטרס ז' של "לשוננו לעם", תש"ז.
  5. "עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל", מאת יהודה פליקס, ירושלים, תשנ"ד.
  6. "לוח השמות השלם" מאת ד"ר שאול ברקלי, מהדורה שמינית (1954).