מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | סילון |
| הגייה* | silon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ סִילוֹנוֹת |
סילון מים
- לשון חז"ל כלי ארוך וחלול העשוי להוביל נוזל.
- ”מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה ד)
- ”...וְאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִין, וְסִילוֹנוֹת, אַף עַל פִּי כְפוּפִין אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין...“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ג)
- ”כֵּיצַד, מֵבִיא סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר, וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ו, משנה ח)
- "יותר על כן אמרו לא יניח פיו על פי הסילון וישתה מפני סכנת נפשות" (תוספתא עבודה זרה פרק ו הלכה ו)
- לשון חז"ל נוזל, גז או אש, המתפרץ בקו ישר.
- לשון חז"ל מיוונית: solen) σωλην) – תעלה.
