נימה

נִימָה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נימה
הגייה^*	nima
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ נִימִים גם נִימוֹת; נִימַת־, ר׳ נִימֵי־ גם נִימוֹת־

לשון חז"ל חוּט.
- "נימא לנימא מצטרפת לבגד גדול" (בבא בתרא, דף ט, ע' ב)
לשון חז"ל שַׂעֲרָה.
- "המוציא שתי נימין מזנב הסוס או מזנב הפרה…" (שבת, דף צ, ע' ב)
לשון חז"ל מֵיתָר בִּכְלִי נְגִינָה.
- "כמה נימין היו בכנור שהיו הלויים מנגנים בו? אמר רבי יהודה, שבע נימין היו בו" (במדבר רבה, נשא, פ' טו, סימן יא)
- "נימת כנור שנפסקה קושרין אותה...." (תוספתא, סדר מועד, מסכת עירובין, פרק ח')
- ”אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ/ וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה...“ (אַחֲרֵי מוֹתִי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

אופן הביטוי, ניסוח הדברים, רמיזה המשתמעת מכלל הדברים;
- לפי כללי האתיקה של לשכת עוה"ד, חל איסור על עו"ד להתנסח בנימת איומים.
סגנון ביטוי, טון דיבור, גּוֹן הקול, צליל הדיבור ועוצמתו.
- דבריך הבוטים בעלי נימה צורמת לאוזניי.

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כינוי לעלוקה.
- ”הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יב, עמוד ב).

פרשני התלמוד פירשו "נימא" (/נימה) במובן של עלוקה, על פי ההקשר. ראו רש"י שם: "נימא - היא עלוקה". והגיזרון לא הוברר; אולי על שם דמיונה לחוט^[1].