מקראי, השורש נ-ב-ב (שמופיע במקרא, ורק במשקל בינוני בצורת "נבוב") קשור לרעיון של חלול (נביבות) וקרוב אל[1] ביב (צינור חלול), ביוב, אַבּוּב (~חליל, מאותו רעיון של צינור חלול), בדומה לאכדית אֶבּוּבֻּ ebbūbu 'אבוב, חליל', נַבּוּבֻּ nabābu 'לנגן בחליל', וגם בב.