מריר

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מָרִיר[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מריר
הגייה* marir
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש מ־ר־ר
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות נ׳ מְרִירָה; ר׳ מְרִירִים; נ"ר מְרִירוֹת
  1. עברית חדשה סוג של טעם, מר במידה מועטה.
    • ”בוקר, בפתוח הזקן את צרורו הדל, יוציא פת-דורה קטנה הנחתכת כגבינה, ימרחנה בשמן-זית מריר ויתבלנה בבצל ירוק [...].“ (בפרדס, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)
  2. לשון ימי הביניים קוֹדֵר; כָּעוּס, רוֹגֵז.
  3. לשון המקרא סבל, מצוקה.
    • ”יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם.“ (איוב ג, פסוק ה)

גיזרון[עריכה]

  • מן מ-ר-ר.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • איוב ג ה: יש הסוברים שיש לאמר "כִּמְרֵי-יוֹם", ראו "כמר". הלובשים שחורים, כצבע החושך והעננים בפסוק.[דרוש מקור]

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]