”וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין: הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא, וְהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ג, משנה ג) (1)
"ואריה ידע זאת וַיַּחְשְבֶהָ לנפשו לצדקה. הרגשה שיש בה מעֵין בטחון בכֹחוֹ וּבעוצם ידו הרגיש תמיד, בראותו את אימתו מוטלת על הבריות וּתהִלת גבורתו מלאה כל פה, אף־על־פי שהוא בעצמו ידע ששעור כֹּחו הולך וּמתגזם בפיהם והם מפליגים בשבחו יותר מדי, בסַפּרם גוזמאות וּשמועות על הגבורות ועל הנפלאות שלא עשה מעולם ושאינן אלא יונים שהפריח אריה בכבודו וּבעצמו להתמיה את הבריות." (חיים נחמן ביאליק, אריה "בעל גוף") (2)
