עקשן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Steeve815 (שיחה | תרומות)
מ ביטול גרסה 345853 של 83.130.161.193 (שיחה) שחזור מהשחתה
תגית: ביטול
 
שורה 38: שורה 38:
===תרגום===
===תרגום===
* אנגלית: {{ת|אנגלית|obstinate|persistent|stubborn}}
* אנגלית: {{ת|אנגלית|obstinate|persistent|stubborn}}
* ערבית: {{ת|ערבית|عَنيد}}
* רוסית: {{ת|רוסית|упрямый}}
* רוסית: {{ת|רוסית|упрямый}}



גרסה אחרונה מ־17:51, 26 במאי 2021

עַקְשָׁן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עקשן
הגייה* akshan
חלק דיבר שם עצם, שם־תואר
מין זכר
שורש ע־ק־שׁ
דרך תצורה משקל קַטְלָן
נטיות ר׳ עַקְשָׁנִים; נ׳ עַקְשָׁנִית, נ"ר עַקְשָׁנִיּוֹת
  1. עברית חדשה שאינו מוותר, העומד על שלו.
    • ”סנדריל לא היה עקשן בטבעו – זה אומר כך, יהא כך, ואינו מקפיד. סנדריל עשה רצונם של חבריו, לא שעשה רצונו כרצונם כדי שיעשו רצונם כרצונו, אלא פשוט, עשה רצון אחרים“ (מסעות בנימין השלישי, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
    • המורים הביטו איש בפני רעהו באיזה מבט של תמהון, שהביע גם רחשי כבוד גם השתתפות בצער הנער העקשן "מעשה ביהודיון עקשן" מאת אהרן ליבושיצקי, מתוך עיתון "המצפה", 25/10/1907, עמ' 2
    • היא כל כך עקשנית: מסבירים לה ומסבירים לה, והיא בשלה.

גיזרון[עריכה]

  • השורש ע־ק־שׁ מופיע בתנ"ך במשמעות נפתל ומעוות, וראו בערך עיקש. מהמילה "עיקש" חודשה המילה "עקשן" בתקופת העברית החדשה.
  • אמנם, כבר בתוספתא למסכת בכורות מופיע "עקשן" ברשימת פגמים באדם ובבהמה: "[...] ועקלן ועקשן וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה" (תוספתא/בכורות/ה), אך שם כנראה הכוונה לפגם הקשור לרגליים עקומות, ויש הסוברים שיש לקראה 'עִקְשָׁן'.[דרוש מקור]
  • ישנם מדקדקים שביקשו להבדיל בין "עיקש" ובין "עקשן". למשל, בספר "וְדַיֵּק" מבחינים בין "עיקש - נפתל, הפכפך, מעוות דרכו" ובין "עקשן - קשה עורף, יודע לעמוד על דעתו". מחבריו גורסים כי "עיקש - הוא על משקל המציין בעל מום, כגון: אילם, חיגר, טיפש", ולעומתו "עקשן הוא על משקל המציין בעל תכונה, כגון: דייקן, כעסן, סבלן".[1]

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. "וְדַיֵּק: תיקוני לשון ושיפור הסגנון" ליעקב בהט ולמרדכי רון, 1960, פרק "הבחן בצמדי מילים".