שה

שֶׂה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שה
הגייה*	se
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר ונקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שֶׂיִים; שֵׂה־, ר׳ שְׂיֵי־; נ׳ שֵׂיה, נ"ר שְׂיות

שה

1. לשון המקרא ולד הצאן, צאצא של הכבש או העז.

   • ”אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְהָיָה שְׂכָרִי.“ (בראשית ל, פסוק לב)
   • ”דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת.“ (שמות יב, פסוק ג)
   • ”זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ, שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.“ (דברים יד, פסוק ד)
   • ”וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם...“ (שמואל א׳ יד, פסוק לד)
   • ”וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים.“ (יחזקאל לד, פסוק יז)
   • ”שֵׂיִי, רֵעִי, שֶׂה בֶּן-כֶּשֶׂב – טְלָפָיו זָהָב, צַמְרוֹ כֶּסֶף.“ (שֶׂה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

2. עברית חדשה בהשאלה: כינוי לאדם תמים, הגון וישר (בדרך כלל רק למראית עין). כּינוּי לחַלָש-אופי, מי שמוּבל על ידי אחרים באופן חסר הבחנה או עיוור.

   • "– שגית מאד – ענה השר – לא שה תמים רק דוב אורב הנהו, כי הוא נקב חור בכד למען הוציא את היין החוצה וכאשר יקום איש על רעהו לרצחי כן הדבר הזה, הידעת זאת זמרי? –" התועה בדרכי החיים, פרץ סמולנסקין
   • אל תרחם עליו – הוא לא כזה שה תמים כמו שחושבים. הוא רק מעמיד פנים ככזה.

גיזרון

• אוגריתית: ש; אכדית: šu'u; פניקית: שׂ; ערבית: שׂאה.

צירופים

• כשה אובד
• שה האלוהים
• שה תמים

מילים נרדפות

• טלה
• כבש

תרגום

אנגלית: lamb‏, sheep‏‏‏‏ ‏(1) naive‏‏‏‏ ‏(2)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שה

טקסונומיה בוויקימינים: Ovis aries

• "שֶׂה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 7716)