זיף

זִיֵּף

1. חיקה את כתב ידו של אחר, מעשה תרמית.

   • "שאינו דומה הפסול בעבירה לפסול בקריבה שהפסול בעבירה חשוד לזייף" ( רמב"ם הלכות עדות פ' יד)

2. יצר כסף כחיקוי למטבע החוקי, יצר מוצר דומה למוצר המקורי.

   • הזהרו מזיופים! בשוק נמצאים מותגים מזוייפים. שנראים ממש כמו המקוריים.
   • בתל אביב נעצר אדם בחשד שזייף שטרות כסף והפיצם בשוק.

3. [סלנג] שר בצורה שאינה מדוייקת מוסיקלית.

   • חתן בר המצווה בחר לשיר ברמקול וזייף לפני כל המסובים.

גיזרון

מארמית. " כיון דקא מהדר אזיופא, אימר זיופי זייף וכתב." ( בבלי כתובות לו ע"ב)

,

נגזרים

• זיפן
• דבש זיפים

ראו גם

כתב שאינו יכול להזדייף

זִיף

1. שם מקום בזמן המקרא.

   • הזיפים נקראים על שם מקומם.

2. שם מדבר בארץ ישראל סמוך לעיר זיף

נגזרים

• דבש זיפים

זִיף ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ זִיפִים נס׳ זִיפָיו

1. שערה קצרה וקשה, בגופם של יונקים.
2. שערה קצרה קצוצה בזקן הגברים.

   • הוא חזר מהמילואים כשפניו המאובקות מכוסות זיפים בני שבוע ומחצה.

3. כעין שערות קצרות ברגלי החרקים

   • האבקנים נתפשים בזיפי רגליה של הדבורה, המוצצת את צוף הפרחים.

מקור

מובא במקורות פעם אחת בתלמוד "הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר אית תניי תני שתים אית תניי תני אחת" (ירושלמי שבת פ"ח) .