צו

צַו

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צו
הגייה*	tsav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ו־ה
דרך תצורה
נטיות	ר׳ צַוִּים, צַוֵּי־

1. הוראה מחייבת הניתנת על־ידי גורם מוסמך.

   • "ויתן צו לגרש את כל היהודים אל הפלך האחד גושן..." ("יורשי פרעה", י"ל פרץ)
   • "עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו" (הושע ה, יא)

צירופים

• צו המצפון
• צו הסגרה
• צו השעה
• צו גיוס
• צו מעצר
• צו ראשון
• צו שמונה

מילים נרדפות

• הוראה
• פקודה
• תקנה

תרגום

איטלקית: decreto‏, ordinanza‏‏‏‏ אנגלית: decree‏, command‏, order‏, injunction, ‏dictat‏ גרמנית: Erlaß‏, Anordnung‏‏‏‏

ערבית: أمر‏‏‏‏ (הגייה: אַמְר) צרפתית: ordonnance‏, décret‏‏‏‏ רוסית: декрет‏, указ‏‏‏‏

מידע נוסף

• במקרא המילה מנוקדת בקמץ - צָו - בסוף פסוק, לצד צַו ( "כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם" (ישעיהו כח, י)). עד שנת 2005 האקדמיה ללשון העברית קבעה כי הצורה בקמץ היא התקנית, אך בשנה זו התקבלה החלטה הקובעת כי דווקא הצורה בפתח היא התקנית.

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צו