נין: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
CrescentStorm (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ בוט: ניקוי קישורי בינוויקי ישנים |
||
שורה 43: | שורה 43: | ||
[[קטגוריה:משפחה]] |
[[קטגוריה:משפחה]] |
||
[[קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך]] |
[[קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך]] |
||
[[fr:נין]] |
גרסה מתאריך 07:00, 25 באפריל 2017
נִין
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | נין |
הגייה* | nin |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־י־ן |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות | נ׳ נִינָה; ר׳ נִינִים, נ"ר נִינוֹת |
- בנו של הנכד או של הנכדה.
- לחברי נולד היום נין.
- ”וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ“ (בראשית כא, פסוק כג)
- ”וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד“ (בבלי, מסכת קידושין – דף לט, עמוד א)
- לשון המקרא, (משמעות משוערת) שַׂר, מושל.
מילים נרדפות
- ריבע (1)
ניגודים
תרגום
- אנגלית: great grandson (1)
- רוסית: правнук (1)
מידע נוסף
- המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, בשלוש הפעמים לפני המילה נכד: ”לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי“ (בראשית כא, פסוק כג), ”לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ“ (איוב יח, פסוק יט), ”וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד“ (ישעיהו יד, פסוק כב). לפי הפירוש המקובל "נין" במקרא פירושו "בן". ויש מפרשים שהוא מילה נרדפת ל"נכד", או "צאצא" כל שהוא. המשמעות (1) מקורה איפוא בלשון המדוברת, ולא במקרא.[1]
- המילה במשמעות (2) היא במשמעות משוערת, ומופיעה במקרא רק בפסוק לעיל בתהלים ע"ד, ח. רש"י שם מפרש: "נינם - מושליהם", ומקשר את המילה לפועל ינון בפסוקים ”יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ“ (תהלים עב, פסוק יז), ”מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן“ (משלי כט, פסוק כא).
- בפרושו על הפסוק במשלי מעיר רש"י על הקשר בין משמעות (2) ומשמעות (1): "...שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו".
ראו גם
הערות שוליים
↑ למשל, יצחק הירשברג כתב בעיתון "קול העם" מתאריך 8/9/47 בטור "שבושי לשון" (עמ' 2) כי המשמעות "בן הנכד" למילה "נין" היא שגויה. לדבריו:
- "לאמיתו של דבר 'נין' הוא בן. מקורו הוא השורש 'נון', שמובנו: צמוח, גדול, התרבה [...] לפי זה יובן השם הארמי 'נון' - דג, כקרוב לשורש הזה, כי גם במקרא מופיע הפועל 'וידגו' במובן ויתרבו".