מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מוקש |
הגייה* | mokesh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | י־ק־שׁ |
דרך תצורה | משקל מַקְטֵל |
נטיות | ר׳ מוֹקְשִׁים |
הנפשה הממחישה פעולת מוקש (2)
- מנגנון המשמש לציד, המגביל את טווח הפעולה של הנצוד באמצעות הסבת נזק.
- ”וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.“ (שמות י, פסוק ז)
- ”הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ.“ (שמות לד, פסוק יב).
- עברית חדשה בהשאלה מן (1): אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממיכל (לרוב מחומרים מתכתיים או פלסטיים), ובו בתוכו חומר נפץ.
- הפעלת המוקש גורמת נזק לקורבנה על ידי ריסוק, גלי הדף, או פגיעה של רסיסים.
 ערך בוויקיפדיה: מוקש |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוקשים |
השורש יקשׁ |
השורש י־ק־שׁ הוא שורש מגזרת נפ"יו הנוטה לפי משקל "פָעֹל".
י־ק־שׁ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
יָקֹשׁ |
יוֹקֵשׁ
(ב׳ פעוּל: יָקוּשׁ) |
יִיקַשׁ |
-אין- |
לָקֶשֶׁת |
נִפְעַל |
נוֹקַשׁ |
נוֹקָשׁ |
יִוָּקֵשׁ |
הִוָּקֵשׁ |
לְהִוָּקֵשׁ |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
יֻקַּשׁ |
מְיֻקָּשׁ |
יְיֻקַּשׁ |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|