מוקש

מוֹקֵשׁ

מנגנון המשמש לציד, המגביל את טווח הפעולה של הנצוד באמצעות הסבת נזק.
- ”וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.“ (שמות י, פסוק ז)
- ”הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ.“ (שמות לד, פסוק יב).
עברית חדשה בהשאלה מן (1): אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממיכל (לרוב מחומרים מתכתיים או פלסטיים), ובו בתוכו חומר נפץ.
- הפעלת המוקש גורמת נזק לקורבנה על ידי ריסוק, גלי הדף, או פגיעה של רסיסים.

ערך בוויקיפדיה: מוקש

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוקשים

השורש י־ק־שׁ הוא שורש מגזרת נפ"יו הנוטה לפי משקל "פָעֹל".