מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מגונה
|
| הגייה* |
megune
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ג־נ־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל מְקֻטָּל
|
| נטיות |
נ׳ מְגֻנָּה, ר׳ מְגֻנִּים, נ"ר מְגֻנּוֹת
|
- (יש לשכתב פירוש זה): שהיחס אליו שלילי. בדר"כ בתחום המוסר כשאין בו איסור גמור.
- תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה, מגונה ממנו האוכל מלפני אורח דרך ארץ פ"ז ט'
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מגינה
|
| הגייה* |
megina
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ג־נ־ן
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵלָה
|
| נטיות |
מְגִנַּת־
|
- [מליצה] צער. שברון.
- ”תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם“ (איכה ג, פסוק סה)
- "הֲדוֹךְ קָמַי חַי אֵלְ-קַנָא, בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה, וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶאנָה, לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה" (דרור יקרא)
- הברד הכבד השחית את הפירות למגינת ליבם של החקלאים.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, הפרשנים נתחבטו בגזרונה. האם משורש מ־ג־ן, ג־נ־ן, או י־ג־י/ה
פרשנים מפרשים[עריכה]
- פסיקתא: טירוף הדעת והוא לשון יון "אמגינה".
- רש"י: א. שבר לב כמו בפועל מִגֵּן. ב. אוטם הלב צרה ואנחה אשר כנגד ליבם. (והמפרש לשון תוגה ויגון טועה שאין הנו"ן שורש בו)
- אבן עזרא: יש אומרים שדגשות הנו"ן נוסף והוא מגזרת מגן צריך על משקל אכילה והנכון בעיני שהוא מן גנון והציל.
| השורש גנן
|
- שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
- ג־נ־ן א - שמירה / הגנה.
- ג־נ־ן ב - בוסתן / גינה.
| |
|
