מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מגונה |
| הגייה* | megune |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ג־נ־י/ה |
| דרך תצורה | משקל מְקֻטָּל |
| נטיות | נ׳ מְגֻנָּה, ר׳ מְגֻנִּים, נ"ר מְגֻנּוֹת |
- (יש לשכתב פירוש זה): שהיחס אליו שלילי. בדר"כ בתחום המוסר כשאין בו איסור גמור.
- תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה, מגונה ממנו האוכל מלפני אורח דרך ארץ פ"ז ט'
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מגינה |
| הגייה* | megina |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ג־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל מַקְטֵלָה |
| נטיות | מְגִנַּת־ |
- [מליצה] צער. שברון.
- ”תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם“ (איכה ג, פסוק סה)
- "הֲדוֹךְ קָמַי חַי אֵלְ-קַנָא, בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה, וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶאנָה, לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה" (דרור יקרא)
- הברד הכבד השחית את הפירות למגינת ליבם של החקלאים.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, הפרשנים נתחבטו בגזרונה. האם משורש מ־ג־ן, ג־נ־ן, או י־ג־י/ה
- פסיקתא: טירוף הדעת והוא לשון יון "אמגינה".
- רש"י: א. שבר לב כמו בפועל מִגֵּן. ב. אוטם הלב צרה ואנחה אשר כנגד ליבם. (והמפרש לשון תוגה ויגון טועה שאין הנו"ן שורש בו)
- אבן עזרא: יש אומרים שדגשות הנו"ן נוסף והוא מגזרת מגן צריך על משקל אכילה והנכון בעיני שהוא מן גנון והציל.
| השורש גנן |
|---|
- שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
- ג־נ־ן א - שמירה / הגנה.
- ג־נ־ן ב - בוסתן / גינה.
|
|
