”ואולם לרייזין וחבריו, שהרחוב היהודי גדלם, הוא בתוכם והם בו, מאוייו מאוייהם וצרכיו צרכיהם – למה להם ספרי-“העתיד”?“ (רשמי ספרות, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
”אך באותה שעה היה מאמין, כי כל הרעיונות הנאצלים האלה רק פרַזות נאות הם, אמצעים מיוחדים, אשר בהם ישיגו הסופרים את מאוייהם העצמיים והפרטיים…“ (נגד הזרם, מאת ישעיהו ברשדסקי, בפרויקט בן יהודה)
”כן אני כל מאויי בהצהרתי לדבר אל לב עמי, שיכנסו דברי בלבם, ואם כן כאשר ישבתם בין הבחורות, היכן לבם פונה אלי או..“ (תולדה וזכרונות, מאת בן ציון אלפס, בפרויקט בן יהודה)
”היא ידעה כי כעת בידה את נפשה תקַפד – וחלומות נעוריה ומאויי לבבה מאז ילדותה, כולם חלפו עליה רגע לכל מראותם, חלפו לבלי שוב“ (מעשה הנזירה, מאת ש' בן ציון, בפרויקט בן יהודה)
