לשמה

לִשְׁמָהּ[עריכה]

לשון חז"ל [הלכה] כוונה למטרה העיקרית ולא למטרות שונות.
- ”רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׁר, לִשְׁמוֹ חַיָּב, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פָּטוּר.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ו, משנה ד)
- ”גִּלַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.“ (משנה, מסכת נזיר – פרק ו, משנה י)
- ”רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה א)
[עממי] טהור נקי הדבר כפי שהוא
- אכזריות לשמה.

{{מיזמים|ויקיפדיה=