כפיפה

כְּפִיפָה א

לשון חז"ל סל הקלוע מנצרים או מזמורות דקלים.
- ”והדש כיצד יעשה תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ט, משנה ג)
- ”ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ב)
- ”כיצד צדין דגים בחזקת טהרה בין שצדן בחרם ובין שצדן בכפיפה ובין שצדן במצודה“ (תוספתא, מסכת מכשירין – פרק ג, הלכה יב)
- ”בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים“ (בבלי, מסכת עירובין – דף כא, עמוד ב)

גם "קפיפה": "הדש כיצד יעשה מביא קפיפה ותולה בצואר בהמה ונותן לתוכה חולין" (תוספתא תרומות ח) ובעוד מקומות.
אכדית: quppu, "סַל", "כלוב".^[1]
השוו: כּוּפָה, סירה עשויה מקלעת סוף או גומא בנהרות פרת וחידקל; קֻפָּה (קופסה לשמירת כסף).

השורש כ־פ־ף הוא שורש מגזרת הכפולים.

לשון המקרא הטית הגוף למטה, עיקום הגוף בכיוון קדימה ולמטה בשל זקנה, חולשת הגוף או כמחווה של כבוד.
- ”הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה התורה במנוד ראש.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קד, עמוד א)
- "יהי רצון מלפניך..שתסמכנו מנפילתינו ותזקפנו מכפיפתינו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים" (ירושלמי ברכות דף י ב)
עברית חדשה (חוזק חומרים) שקיעה של קורה האחוזה בשני קצותיה בשל עומס המופעל עליה.
- "נערכה סדרה של ניסויי כפיפה במדגמי קורות מבטון בחוזק רגיל, אשר הכילו סיבי פלדה וכמויות משתנות של מנת זיון אורכי." (המכון הלאומי לחקר הבנייה)

השורש כ־פ־ף הוא שורש מגזרת הכפולים.