כנה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
(הופנה מהדף כנים)
ערך זה עוסק בפעלים כִּנָּה וכֻּנָּה, בכִּנָּה (חרק) ובכַּנָּה (כַּן ומונח חקלאי). לערך העוסק בכֵּנֶה (צורה שגויה של כֵּן - מביע כוונות אמתיות); ראו כן ב.

כִּנָּה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא כינה
שורש וגזרה כ־נ־י/הגזרת נל"י/ה
בניין פִּעֵל
  1. קרא בשם.

גיזרון[עריכה]

  • מקור הפועל במקרא.

נגזרות[עריכה]

  • כֻּנָּה (צורת הסביל)
  • כנוי

תרגום[עריכה]


השורש כנה

השורש כ־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

כ־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל כִּנָּה מְכַנֶּה יְכַנֶּה כַּנֶּה לְכַנּוֹת
פֻּעַל כֻּנָּה מְכֻנֶּה יְכֻנֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְכַּנָּה מִתְכַּנֶּה יִתְכַּנֶּה הִתְכַּנֶּה לְהִתְכַּנּוֹת

כִּנָּה ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כינה
הגייה* kina
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־נ־י/ה
דרך תצורה משקל קִטָּל
נטיות ר׳ כִּנִּים; כִּנַּת־, ר׳ כִּנֵּי־, ז'; כֵּן
כינה
עשר המכות

דָּם | צְפַרְדֵּעַ | כִּנִּים | עָרוֹב | דֶּבֶר
שְׁחִין | בָּרָד | אַרְבֶּה | חֹשֶׁךְ | מַכַּת בְּכוֹרוֹת

  1. חרק זעיר חסר כנפיים, מוצץ דם החי על עורם ובין שערותיהם של יונקים או על עורם של עופות.
    • ”וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּלעֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות ח, פסוק יג)
    • וכינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים (בבלי, מסכת שבתדף קז, עמוד ב)
  2. לשון חז"ל מזיק זעיר, כולל כינים, חרקים מזיקים בצמחים ופרות ותולעי מעיים.
    • ”רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים, הַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם לֵחָה.“ (משנה, מסכת פרהפרק ט, משנה ב)
    • ”חמשה דברים נאמרו בשום: משביע ומשחין ומצהיל םנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני המעיים.“ (בבלי, מסכת בבא בתראדף פב, עמוד א)

גיזרון[עריכה]

  • במקרא המילה מופיעה בצורות "כִּנִּים" ו"כִּנָּם": "וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (שמות ח יג). צורת היחיד "כִּנָּה" אינה מופיעה. לפי כמה מהפרשנים, כִּנָּם היא צורת יחיד (שם עצם כללי) שבה ה הוחלפה ב-ם. כך לפי ראב"ע: "ותהי הכנם: שם המין. והמ"ם נוסף או הוא תחת ה"א ואינו שורש". לעומתו, רש"י מפרש: "הרחישה פדולייר"א [רחישת הכינים] בלע"ז", ללא התייחסות להחלפת אותיות. על־פי אבן־שושן, "כֵּן" בפסוק "וְישְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן" (ישעיה נא ו) הוא צורת זכר יחיד, אולם רוב פרשני המקרא והתרגום לארמית ("ויתבהא אף אינון הכין ימותון") מבינים את הבטוי "כמו כן"= גם הם כך. והשווה ללשונות שמיות אחרות: באכדית: "kalmatu" ובארמית: "כַּלְמְתָא", "קַלְמְתָא".

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  1. אנגלית: louse‏‏‏‏
  2. אנגלית: vermin‏, worm‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: כינים


השורש כנה

השורש כ־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים[עריכה]

כ־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל כִּנָּה מְכַנֶּה יְכַנֶּה כַּנֶּה לְכַנּוֹת
פֻּעַל כֻּנָּה מְכֻנֶּה יְכֻנֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְכַּנָּה מִתְכַּנֶּה יִתְכַּנֶּה הִתְכַּנֶּה לְהִתְכַּנּוֹת

כִּנָּה ג[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כינה
הגייה* kina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש כ־נ־ן ב
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ כִּנִּים; ס׳ כִּנַּת־
  1. לשון חז"ל פיתול, כריכה.
    • ”ומכרסא לכנת מעיה, ומכנת מעיה לכרוכא קטינא, ומכרוכא קטינא לכרוכא עוביא.“ (ויקרא רבה, פרשה ג, סימן ד)
    • ”אמר רבי סימון: מעיה של אשה עשויה כינין כינין[1] פיקין פיקין חבילין חבילין“ (ויקרא רבה, פרשה יד, סימן ג)
    • "אמר ר' שמואל בר נחמני: כנה הפנימית שלהם נשרת, ר' שמעון בן לקיש אמר: כנה החיצונה נשרת." (מדרש תהלים צג,ד)

גיזרון[עריכה]

  • המילה קיימת גם בארמית, כגון בתרגום משלי שהמילה ”לְזוּת“ (משלי ד, פסוק כד) מתורגמת: "וכנתא". מקור המילה מאכדית: kanānu - עטף, ונמצאו גם שימושים של שורש knn/qnn בהוראת: עיוות, עקום, סלסול.[2]
  • בחז"ל מופיעה גם הצורה: "כינון": "וַיְכֹנְנֶךָ- רבי דוסתיי בן יהודה אומר: עשך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חבירתה אי אתה יכול לעמוד." (ספרי דברים שט)
  • בארמית המילה 'כִּנְתָּא' היא כינוי למעיים, ובעיקר למעי העקום.[3] בסורית, ܟܸܢܲܬ ܫܸܪܵܐ (כִּנַת שִׁרָא) הוראתו: חבל הטבור.

מילים נרדפות[עריכה]

נגזרות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ברוב הנוסחים מופיע "קינים" (כלומר 'מדורים'), אבל בילקו"ש (איוב תתקה) מופיע "כנין".
  2. מ' מורשת וי' קליין, ראו קישורים חיצוניים.
  3. מופיע בתלמוד הבבלי בחולין מח ע"ב; קיג ע"ב.

כַּנָּה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כנה
הגייה* kana
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש כ־נ־ן
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ כַּנּוֹת, ס׳ כַּנָּת
  1. לשון המקרא שתיל, נֶטַע צעיר.
    • וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.“ (תהלים פ, פסוק טז)
    • ”חבילה של גמי וכנה של שבחין וטומוס של שטרות ועורות כשאין עבודין - אם התקינן בעל הבית מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן.“ (תוספתא, מסכת שבתפרק יד, הלכה ד)
  2. לשון חז"ל כַּן, דבר המשמש כבסיס.
    • ”כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן, מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ - טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים וּמְקוֹם הַכַּנָּה - טָמֵא.“ (משנה, מסכת כליםפרק ז, משנה ו)
    • ”עד יום שחיזק בעוז ימינו ימיני / על כנת מכוני ביקשתי“ (בחדשי ישעי, מאת יוסף בן אביתור, באתר מאגרים)
  3. עברית חדשה [חקלאות] השורשים וחלק הגזע התחתון של צמח, בד"כ עץ, שעליו מרכיבים צמח אחר.
    • רבים ממיני ההדרים מורכבים על כנת חושחש.

גיזרון[עריכה]

 1. מקביל לפיניקית: 𐤊𐤍 (כן) - שתיל, הרכבה.[1] קרוב גם לאכדית: kannu - ענף, וכן לסורית: ܟܢܐ (כנא) - ענף[2]. גזור משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס, כי השתיל הוא היסוד שממנו גדל הצמח הגדול.[3]
 2. משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס. קיים בהוראות דומות גם בסורית: ܟܲܢܵܐ - בסיס, תֶּמֶךְ; ואכדית: kannu - מעמד לסיר. הפירוש במשנה אינו מוסכם, ויש שפירשו שהכוונה לכַּנָּה ב[4].
 3. שילוב של משמעויות 1-2.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ“ (תהלים פ, פסוק טז) - רוב הפרשנים הבינו מצד ההקשר שהכוונה 'נטיעה' של גפן (ע"פ פסוק ט' במזמור), וע"פ ההקבלה ל"בֵּן" שבהמשך הפסוק שמשמש בהוראה מושאלת ל'ענף'[5]. אחרים פירשו שהכוונה 'גִּנָּה' ע"פ חילוף ג↔כ[6]. רש"י פירש שהוא תואר: "המבוססת והמיושבת" (כמו הוראה 2), ורד"ק פירש בהוראת מכון (משורש כ־ו־ן, והדגש אינו לחסרון נ' שורשית), והוא כינוי לבית המקדש (השוו שמות ט,כט). ולדעת כמה מהפרשנים הוא פועל בציווי מוארך שהוראתו: 'כונן'.[7]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, עמ' 517.
  2. מופיע בתרגום הפשיטתא כתרגום של "אביב" (שמות ט,לא) ו"אמיר" (ישעיה יז,ו).
  3. רש"ר הירש, תהלים שם.
  4. רמב"ם ופירוש הגאונים פירשו שהכוונה בסיס הכירה, ואילו ר"ש ורא"ש פירשו שהכוונה לאמת המדידה.
  5. תרגום תהלים, פשיטתא, ראב"ע, רי"ד ועוד.
  6. כך פירש המיוחס לרשב"ם, וכן דעת קרויס, psalmen I p. 554.
  7. תרגום השבעים, וולגטא, ראב"ע, וכן דעת טור-סיני, "י"ג מן הסתומות שבספר התהלים", לשוננו כו,ד (תשכ"ב), עמ' 192.

כַּנָּה ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כנה
הגייה* kana
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ כַּנִּים
  1. לשון חז"ל (משמעות משוערת) מוט המשמש למדידה וסרטוט.

גיזרון[עריכה]

  • מיוונית:: kanṓn) κανών) - מוט, מוט מדידה, מוט מאזניים.[2]

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • הערוך (כן2): "כן- האמה שמסרגלין בה הספרים והלוח שתחתיה. ויש מפרשים: הכן הוא עץ גדול וישקלו עליו הכספין, והכנא הם המאזנים שקורין בלע"ז אישתדיר"א (estadera)."

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך בכ"י קאופמן, אבל בדפוסים: 'הַכַּנָּא'.
  2. ח"י קוהוט, הערוך השלם, כן2.

כַּנֵּה[עריכה]

  1. שם עם בעת העתיקה
    • "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא" (יחזקאל כז)


השורש כון

השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .

נטיות הפעלים[עריכה]

כ־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כֵּן
נִפְעַל נָכוֹן נָכוֹן יִכּוֹן הִכּוֹן לְהִכּוֹן
הִפְעִיל הֵכִין הִכְוִין מֵכִין מַכְוִין יָכִין יַכְוִין הָכֵן הַכְוֵן לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
הֻפְעַל הוּכַן מוּכָן יוּכַן -אין- -אין-
פִּעֵל כִּוֵּן, כּוֹנֵן מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן כַּוֵּן, כּוֹנֵן לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
פֻּעַל כֻּוַּן, כּוֹנַן מְכֻוָּן, מְכוֹנָן יְכֻוַּן, יְכוֹנַן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן

ראו גם[עריכה]