כל עוד רוחו בו

כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ

עברית חדשה כל עוד הוא חי.
- ”דומית הבדידות פורשת את רשתה עליו, ממנה לא ינצל כל עוד רוחו בו, וממנה הוא בורח [...].“ (הרצל, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”והוא בא, נטוּל נשימה וכל עוד רוחו בו, ומגיע אל ביתו, והנה כבר הוא עטוף חושך.“ (החוכר, מאת יצחק לייבוש פרץ, תרגום: שמשון מלצר, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: בכוחות אחרונים, בנשימות אחרונות.

על יסוד "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ." (בראשית ז כב).