כונה

כַּוָּנָה

לשון חז"ל התמקדות במטרה.
- ”מִי שֶׁיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד, וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר, (הוֹאִיל) וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, לֹא יִכָּנֵס.“ (משנה, מסכת ערובין – פרק ד, משנה ד)
- לא נורא, העיקר הכוונה.

نية‏‏‏‏ (תעתיק: נִיָּה)

ערך בוויקיפדיה: כוונה

השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .

כ־ו־ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל		כֵּן
נִפְעַל	נָכוֹן	נָכוֹן	יִכּוֹן	הִכּוֹן	לְהִכּוֹן
הִפְעִיל	הֵכִין הִכְוִין	מֵכִין מַכְוִין	יָכִין יַכְוִין	הָכֵן הַכְוֵן	לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
הֻפְעַל	הוּכַן	מוּכָן	יוּכַן	-אין-	-אין-
פִּעֵל	כִּוֵּן, כּוֹנֵן	מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן	יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן	כַּוֵּן, כּוֹנֵן	לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
פֻּעַל	כֻּוַּן, כּוֹנַן	מְכֻוָּן, מְכוֹנָן	יְכֻוַּן, יְכוֹנַן	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן	מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן	יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן	הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן	לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן