כדכד

כַּדְכֹּד

לשון המקרא מין אבן חן בצבע אדום.
- ”וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ.“ (ישעיהו נד, פסוק יב)
- ”אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ, מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ; בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ, וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד, נָתְנוּ, בְּעִזְבוֹנָיִךְ.“ (יחזקאל כז, פסוק טז)

המילה מופיעה במקרא פעמיים בלבד, בפסוקים לעיל. מקבילות בארמית: ܩܪܟܕܢܐ‎ (קרכדנא), ערבית: كَرْكَنْد (כַּרְכַּנְד) – ספינל־אודם, ארמנית: karkehan) կարկեհան), פרסית: کرکهان‎ (כרכהאן) – אחלמה, סנסקירית: karketana) कर्केतन) – כריזובריל, ויוונית: khalkēdṓn) χαλκηδών) שנגזרה מן khalkós) χαλκός) – נחושת.

ערך בוויקיפדיה: כדכוד