מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
יצא מהאף
|
הגייה* |
|
חלק דיבר |
פועל
|
מין |
-
|
שורש |
י־צ־א; א־נ־ף
|
דרך תצורה |
צירוף
|
נטיות |
|
- [עממי] קץ בו. היה יותר מדי עד שנמאס.
- השיר הזה כבר יצא לי מהאף, איני מסוגל יותר לשמוע אותו.
- במקרא ”לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא“ (במדבר יא, פסוקים יט – כ)
- במקור נאמר על מאכל, לפי רש"י: תיאור ציורי כביכול האוכל עולה עד לאף שנמצא מעל הפה ויוצא ממנו. להבנות אחרות יהיה ריחו רע (מדרשים ועוד)
השורש יצא
|
השורש י־צ־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נל"א וגם לגזרת נפ"יו.
י־צ־א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָצָא
|
יוֹצֵא
|
יֵצֵא
|
צֵא
|
לָצֵאת או לֵיצֵא
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
הוֹצִיא
|
מוֹצִיא
|
יוֹצִיא
|
הוֹצֵא
|
לְהוֹצִיא
|
הֻפְעַל
|
הוּצָא
|
מוּצָא
|
יוּצָא
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יִצֵּא
|
מְיַצֵּא
|
יְיַצֵּא
|
יַצֵּא
|
לְיַצֵּא
|
פֻּעַל
|
יֻצָּא
|
מְיֻצָּא
|
יְיֻצָּא
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[1]
| |
|