מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
shabat
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה בעיקר, גם זכר
שורש
שׁ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קַטָּל
נטיות
ר׳ שַׁבָּתוֹת; שַׁבַּת־, ר׳ שַׁבְּתוֹת־; כ׳ שַׁבַּתּוֹ, שַׁבְּתוֹתָיו
יהודים גרמנים עומדים מחוץ לבית הכנסת בשבת
לשון המקרא היום השביעי בשבוע .
”זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ“ (שמות כ , פסוק ז )
”וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת-הַמַּקָּחוֹת וְכָל-שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת , לִמְכּוֹר--לֹא-נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת, וּבְיוֹם קֹדֶשׁ“ (נחמיה י , פסוק לב )
לשון המקרא כל יום בו שובתים ממלאכה, כיום חג ויום כיפור .
”וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת “ (ויקרא כג , פסוק ) (וע"פ פירוש המקובל לחז"ל הכוונה לחג הפסח )
”שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם“ (ויקרא טז , פסוק לא )
אל ישלח את בן הנכר לעשות את חפצו ביום השבת (ברית דמשק ג', יא-2)
לשון המקרא שנת שמיטה .
לשון חז"ל שבוע ימים.
שם המסכת הראשונה בסדר מועד שבמשנה , העוסקת בדיני היום השביעי.
אכדית בהגיית שָׁבָּתֻ: (šabattu ) הוא היום בו נראה הירח במילואו, כלומר החמישה־עשר בחודש ירחי .בתרבות המסופוטמית 'שָׁבָּתֻ' מתואר כיום הרגעת הלב (של אלוהות), כנראה על ידי טקסי פיוס.[1] . במצרית: shab-t – "תפילה יומית", "נדר".[2]
ש-ב-ת, שָׁבַת. וזאת על פי הדת היהודית, שבת נקראת כך על שום שביום השביעי, בתום ששת ימי הבריאה, שָׁבַת אלוהים מכל מלאכתו. על כן נחשב יום קדוש ואות ברית בין בני ישראל והקב"ה.
לעתים משמשת המילה גם בלשון זכר, למשל בפסוק: ”שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע“ (ישעיהו נו , פסוק ב ) , או בצירופים שבת הגדול ושבת שלום ומבורך . אך יש גישה שהתואר בזכר מתייחס ליום .
בהשראת ברכת 'צפרא טבא' הארמית, חידש מנדלי מו"ס 'ערבה טבא' וגם 'שבתא טבא', וזאת בהתאם לרוח הצירוף היידישאי 'גוטה שאבעס'.
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
ערך בוויקיפדיה:
שבת
השורש שׁבת
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
שׁ־ב־ת
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
שָׁבַת
שׁוֹבֵת
יִשְׁבֹּת
שְׁבֹת
לִשְׁבֹּת
נִפְעַל
נִשְׁבַּת
נִשְׁבָּת
יִשָּׁבֵת
הִשָּׁבֵת
לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל
הִשְׁבִּית
מַשְׁבִּית
יַשְׁבִּית
הַשְׁבֵּת
לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל
הֻשְׁבַּת
מֻשְׁבָּת
יֻשְׁבַּת
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בטל ממלאכה .
”כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת“ (בראשית ב , פסוק ג )
”שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר“ (ישעיהו כד , פסוק ח )
חדל מעבודתו במחאה על תנאי העבודה, לאות הזדהות עם גורם כלשהו, או מסיבה אחרת.
עובדי המפעל שבתו במחאה על הלנת שכרם
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש שׁבת
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
שׁ־ב־ת
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
שָׁבַת
שׁוֹבֵת
יִשְׁבֹּת
שְׁבֹת
לִשְׁבֹּת
נִפְעַל
נִשְׁבַּת
נִשְׁבָּת
יִשָּׁבֵת
הִשָּׁבֵת
לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל
הִשְׁבִּית
מַשְׁבִּית
יַשְׁבִּית
הַשְׁבֵּת
לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל
הֻשְׁבַּת
מֻשְׁבָּת
יֻשְׁבַּת
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
she vet
חלק דיבר
שם־פעולה
מין
שורש
י־שׁ־ב
דרך תצורה
משקל קְטֶלֶת
נטיות
שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
צורת המקור של יָשַׁב .
”הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד“ (תהלים קלג , פסוק א )
השורש ישׁב
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
י־שׁ־ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָשַׁב
יוֹשֵׁב
יֵשֵׁב
שֵׁב
לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב
נִפְעַל
נוֹשַׁב
נוֹשָׁב
יִוָּשֵׁב
הִוָּשֵׁב
לְהִוָּשֵׁב
הִפְעִיל
הוֹשִׁיב
מוֹשִׁיב
יוֹשִׁיב
הוֹשֵׁב
לְהוֹשִׁיב
הֻפְעַל
הוּשַׁב
מוּשַׁב
יוּשַׁב
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁב
מְיַשֵּׁב
יְיַשֵּׁב
יַשֵּׁב
לְיַשֵּׁב
פֻּעַל
יֻשַּׁב
מְיֻשַּׁב
יְיֻשַּׁב
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְיַשֵּׁב
מִתְיַשֵּׁב
יִתְיַשֵּׁב
הִתְיַשֵּׁב
לְהִתְיַשֵּׁב
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
she vet
חלק דיבר
שם מופשט
מין
זכר
שורש
שׁ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
(חוק ומשפט ) תקופה שבה אדם בטל מאונס מעיסוקיו עקב פגיעה שנפגע בידי אחר ועבורה הוא זכאי לקבל פצוי כספי מהצד הפוגע.
”אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.“ (שמות כא , פסוק יט )
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
she vet
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר ונקבה
שורש
שׁ־ב־י/ה
דרך תצורה
משקל קְטֶלֶת
נטיות
ר׳ שְׁבָתוֹת
שבת ריחני
לשון חז"ל צמח תבלין חד שנתי ממשפחת הסוככיים , בעל פרחים צהובים ועלים רכים ודקים מאוד כחוטים .
”וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.“ (משנה, מסכת פאה – פרק ג, משנה ב )
”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ג, משנה ה )
”הַשֶּׁבֶת , מִשֶּׁנָּתַן טַעְמוֹ בַּקְּדֵרָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים.“ (משנה, מסכת עוקצין – פרק ג, משנה ד )
המילה משותפת למספר לשונות בשפות. כגון; אכדית: šabtu; ארמית: שְבֶתָא; ערבית: شِبِتّ (שִׁבִּתּ).
השוו לתבלין מרוקאי שיבאס .
מילים נרדפות [ עריכה ]
איטלקית: aneto
אנגלית: dill
אספרנטו: aneto
גרוזינית: კამა (תעתיק: ḳama)
גרמנית: Dill
הודית: सोआ (תעתיק: so'ā)
הולנדית: dille
הונגרית: kapor
וייטנמית: thìa là
טורקית: dereotu
יוונית: άνηθος (תעתיק: ánithos)
יפנית: 姫茴香 (תעתיק: hime-uikyō)
ספרדית: eneldo
ערבית: شبت (תעתיק: שִׁבִתּ)
פולנית: koper
פורטוגלית: endro
פרסית: شوید (תעתיק: שֶׁוִיד)
צ'כית: kopr
צרפתית: aneth
קוראנית: 딜 (תעתיק: dil)
רומנית: mărar
רוסית: укроп (תעתיק: ukróp)
קישורים חיצוניים [ עריכה ]