טוח (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ט־ו־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל טָח טָח

(ב׳ פעוּל: טוּחַ)

יָטוּחַ טוּחַ לָטוּחַ
נִפְעַל נִטּוֹחַ נִטּוֹחַ יִטּוֹחַ הִטּוֹחַ לְהִטּוֹחַ
הִפְעִיל הֵטִיחַ מֵטִיחַ יָטִיחַ הָטַח לְהָטִיחַ
הֻפְעַל הוּטַח מוּטָח יוּטַח -אין- -אין-
פִּעֵל טִיַּח מְטַיֵּח יְטַיַּח טַיַּח לְטַיֵּחַ
פֻּעַל טֻיַּח מְטֻיָּח יְטֻיַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות[עריכה]

  • בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]