חרף נפשו

חֵרֵף נַפְשׁוֹ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרף נפשו
הגייה^*	kheref nafsho
חלק דיבר	פועל
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	ביטוי
נטיות	נ׳ חֵרְפָה נַפְשָׁהּ, ר׳ חֵרְפוּ נַפְשָׁם

סיכן את חייו ומת למען מטרה נעלה.
- ”זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה.“ (שופטים ה, פסוק יח)
- "...וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְאַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל" (תפילת "יזכור" לחללי מערכות ישראל).

מקור הביטוי במקרא. תיבת חרף העברית נגזרה מערבית בהגיית: חרף خرف שם היא משמשת בהוראת: סנילי, מבולבל. על פי מילון אילון שנער خَرَف [שורש: خرف] שִׁטָּיוֹן, דֶּמֶנְצְיָה ועל פי פרופסור נסים דנה خرفان - סנילי.