חרוף

חָרוּף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרוף
הגייה^*	kharuf
חלק דיבר
מין
שורש	ח־ר־ף
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ חֲרוּפָה, ר׳ חֲרוּפִים חֲרוּפוֹת

לשון חז"ל [משוער] מסור ומיועד. קשור, תפוס, אחוז.
- ”איזו היא שפחה חרופה? זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי“ (בבלי, מסכת גיטין – דף מג, עמוד א)^[1]
- ”האומר (לאשה) חרופתי - מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה“ (בבלי, מסכת קידושין – דף ו, עמוד א)

לשון חז"ל על פי המילה נחרפת באותו הקשר. ”והיא שפחה נחרפת לאיש“ (ויקרא יט, פסוק כ) המשמעות עמומה חז"ל נחלקו בכוונה ההלכתית מצוותית וכמו כן האטימולוגית. בערבית חרוף خَرُوف בהוראת תמים, נאיבי,כבש .
בשפה סורית ḥruwpyā, חְרֻפְּיָה שורש ח-ר-פ(ܚܪܘܦ) - תערובת,תפזורת.

אונקלוס: אחידה לגבר -מיוחדת מיועדת אחוזה לאיש.
רש"י: מיועדת ומיוחדת לאיש, ואיני יודע לו דמיון במקרא. (ע"פ התלמוד -ובשפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה, הכתוב מדבר)
רשב"ם: מסורה ומיוחדת לעבד עברי כדכת' אם אדוניו יתן לו אשה. ודומה לו "עם חרף נפשו למות", מסר נפשו. וגם בתרגום.
רמב"ן: והנראה אלי כי הוא מלשון כאשר הייתי בימי חרפי , בימי נעורי, וכן לא יחרף לבבי מימי (איוב כז ו), שלא יהיה לי לב נער. ויקראו ימי הנעורים ימי חורף כי החורף בראשית השנים, וימי הזקנה כנגד הקיץ שהם ימי האסיף. יאמר הכתוב, שהיא שפחה נערה לאיש ידוע, כי הפילגש אשר היא משרת את האיש וישכב עמה תקרא נערה לו.
רלב"ג : יחרף - יטה ומזה הענין שפחה נחרפת לאיש ר"ל שהיא נוטה מצד עבדות לצד חירות כמו שזכר הרב מורה צדק (איוב כז)

בתלמוד מפורש לשון קידושין ונישואין ”האומר (לאשה) חרופתי - מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה. ויהודה הויא רובא דעלמא? ה"ק: האומר חרופתי - מקודשת, שנאמר: והיא שפחה נחרפת לאיש; ועוד, ביהודה קורין לארוסה חרופה“ (בבלי, מסכת קידושין – דף ו, עמוד א)

ערך בוויקיפדיה: שפחה חרופה

(יש לשכתב פירוש זה): ביזוי והשמעת דברי לעג או קללות
- חירופים וגידופים נשמעו מפי ההמון שהחל להתגודד
(יש לשכתב פירוש זה): היכנסות לסכנה
- הוא פעל בחירוף נפש

↑ בהמשך הסוגיה נחלקו התנאים מי נקראת שפחה חרופה. ואין זו מחלוקת לשונית אלא עניינית ועל פי המילים הבאות בתורה "הפדה לא נפדתה" כך שאין ללמוד מכאן בהכרח למובנה של המילה