חרוב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תוכן עניינים
חָרוּב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חרוב |
| הגייה* | kharuv |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ר־ב |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | ר׳ חֲרוּבִים |
- עץ ירוק עד מתת־משפחת הקסאלפיניים שבמשפחת הקטניות. פריו מתוק, ובצורת תרמיל.
- ”התרחש להם נס ונברא להם חרוב ומעין מים.“ (בבלי, מסכת שבת – דף לג, עמוד ב)
- ”המוכר את השדה מכר את... ואת החרוב שאינו מורכב.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף סח, עמוד ב)
- ”מעשר חרובין דרבנן.“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף טו, עמוד ב)
גיזרון[עריכה]
- החרוב נזכר לראשונה בלשון חז"ל, למרבה הפליאה אינו נזכר כלל בתנ"ך. שמו נובע, ככל הנראה, מצורתו, הדומה לחרב, אך יש המייחסים את שמו לתכולת המים הנמוכה שלו (יובש = חרבה). מארמית , זלגה המילה לערבית וממנה ללשונות רבות, ביניהן איטלקית (carruba), צרפתית (caroube) ואנגלית (carob).
מידע נוסף[עריכה]
- לשון המקרא
- ”וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרי יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף
-
- שרידים ארכאולוגיים בני אלפי שנים של החרוב נמצאו בסביבות א"י .(דר. יהודה פליקס)
- חרוב - ביוונית עתיקה(κεράτια קֶרַטְ'אֲ) , באכדית חרי יונים = חרובים ,מקור השם האכדי giru הוא גרגר של חרוב ,יחידת המשקל המקראית 'גרה' היא גרעין החרוב המוכר מהתקופה הרומית ביזאנטית , בתקופת המקרא החרובים גדלו - "פרא" (אך לא גודלו!) ,ונאכלו רק בשעת דחק (משה הלד ,אוניברסיטת שיקגו), "ראש החמור" הוא מין אחר של גידול בעל ערך,יתכן חוביזה . (פרופ' מאיר בר-אילן)
-
תרגום[עריכה]
- אנגלית: locust bean, carob
- יידיש: באָקסער
- ערבית: خَرُوبْ (תעתיק: חַ'רוּבּ)
- צרפתית: caroubier (הגייה:כַּרוּבְּיֶה)
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: חרוב |
 טקסונומיה בוויקימינים: Ceratonia siliqua |
