זקף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
זָקֵף[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | זקף |
הגייה* | zakef |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ז־ק־ף |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר׳ זְקֵפִים; זְקֵף־, זְקֵפֵי־ |
- לשון ימי הביניים שמם של שניים מטעמי המקרא.
- ”וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות כגון "לנטע שמים וליסוד ארץ".“ (טעמי המקרא, תרגום, מאת מחבר לא ידוע, בין שנת 1000 לשנת 1100, באתר מאגרים)
- (גאומטריה) כל אחת משתי הצלעות של משולש ישר זווית שהזווית ביניהן היא 90 מעלות.[דרוש מקור]
- במשולש ישר זווית שתי הצלעות הניצבות זו לזו נקראות זקפים, והשלישית נקראת יֶתֶר.
- עברית חדשה (ימאות) עמוד קצר וחסון על סיפונה של סירה או אונייה וגם על מזח או רציף, המשמש לקשירת חבלי הרתיקה של כלי השיט.
- "הזקף – גזר עץ רבוע הניצב לשדרית ומחובר אליה. בולט על גב הספון ואליו קושרים את חבל העוגן או ההתקשרות." (מאיר שָׂשׂ, ספר הים, 1970)
גיזרון[עריכה]
- מן ז־ק־ף, זָקַף.
- ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940; האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
טעמי המקרא
|
צלע של משולש
|
עמוד לחבלים
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |