השתרר
הִשְֹתָּרֵר
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | השתרר |
| שורש וגזרה | ש־ר־ר |
| בניין | הִתְפַּעֵל |
- לשון המקרא נעשה שר בכוח.
- בהשאלה: תופעה שהשתלטה, מצב שהשתנה בצורה מוחלטת.
- שקט השתרר באולם עם כניסת האדמו"ר.
- המורה דפקה על השולחן, ומייד השתררה דממה מוחלטת.
גיזרון
[עריכה]מלשון שררה.