לדלג לתוכן

הכין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

הֵכִין

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאהכין
שורש וגזרהכ־ו־ן
בנייןהִפְעִיל
  1. הפך ראוי לשימוש; ערך לקראת־.
    • וַיָּכִינוּ אֶת־הַמִּנְחָה עַד-בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם; כִּי שָׁמְעוּ כִּי־שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם.“ (בראשית מג, פסוק כה)
    • ”וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל־בָּלָק; בְּנֵה־לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.“ (במדבר כג, פסוק א) (גם במדבר כג, פסוק כט)
    • ”כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ; וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹ.“ (שמואל ב׳ ז, פסוק יב)
    • ”הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט.“ (ישעיהו מ, פסוק כ)
    • ”לְךָ יוֹם, אַף־לְךָ לָיְלָה; אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ.“ (תהלים עד, פסוק טז)
    • ”מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ; כִּי־יְלָדָיו אֶל־אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ לִבְלִי־אֹכֶל?!“ (איוב לח, פסוק מא)
    • ”וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָן עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לְמָרְדֳּכָי; וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה.“ (אסתר ז, פסוק י)
    • ”וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים, אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ; הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ, וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יהוה.“ (דברי הימים ב׳ כט, פסוק יט)

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]
השורש כון

השורש כ־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י, הניטה בבניינים הכבדים גם על פי גזרת השלמים.

נטיות הפעלים

[עריכה]
כ־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כֵּן
נִפְעַל נָכוֹן נָכוֹן יִכּוֹן הִכּוֹן לְהִכּוֹן
הִפְעִיל הֵכִין
הִכְוִין
מֵכִין
מַכְוִין
יָכִין
יַכְוִין
הָכֵן
הַכְוֵן
לְהָכִין
לְהַכְוִין
הֻפְעַל הוּכַן מוּכָן יוּכַן -אין- -אין-
פִּעֵל כִּוֵּן
כּוֹנֵן
מְכַוֵּן
מְכוֹנֵן
יְכַוֵּן
יְכוֹנֵן
כַּוֵּן
כּוֹנֵן
לְכַוֵּן
לְכוֹנֵן
פֻּעַל כֻּוַּן
כּוֹנַן
מְכֻוָּן
מְכוֹנָן
יְכֻוַּן
יְכוֹנַן
-אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְכַּוֵּן
הִתְכּוֹנֵן
מִתְכַּוֵּן
מִתְכּוֹנֵן
יִתְכַּוֵּן
יִתְכּוֹנֵן
הִתְכַּוֵּן
הִתְכּוֹנֵן
לְהִתְכַּוֵּן
לְהִתְכּוֹנֵן