לשון חז"ל (ימאות) אדם שאונייתו טבעה בים, הושלך על ידי הגלים לחוף וחייו ניצלו.
"א"ר עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי מאיר כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה." (יבמות קכא א)
”ובאשר לנו – הרי כנינו אותם בשם ״יוונים״, כדי להבדיל מ״יונים״ בגלל המקור העברי ״יון״, מפני שבמקום אשר בו הוקא יונה היה השרטון עשוי ״טיט ויוון״...“ (עם שחר עצמאותנו, מאת איתמר בן-אב"י, בפרויקט בן יהודה)
