הובר

ערך זה עוסק בתואר מקראי. לערך העוסק בפועל בלשון חז"ל "הוביר"; ראו הוביר.

הוֹבֵר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא בצירוף הוֹבֵר שָׁמַיִם: לשון לעג אדם שעוסק בקביעת גורלות או מעשים עתידיים על פי מערכות הכוכבים והמזלות.

   • ” יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ.“ (ישעיהו מז, פסוק יג)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא. הפועל הָבַר לא קיים במשמעות זו. יש קושרים לפועל הֵבֵר המקראי שגם גיזרונו נתון בעמימות.

פרשנים מפרשים

• משורש ב־ר־ר כמו בָּר, שמביטים בבירור וזכות הרקיע

צירופים

• הובר שמיים

ראו גם

• חובר חבר
• חוזה בכוכבים
• מכשף
• ידעוני