הדתה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הֲדָתָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הדתה
הגייה* hadatah
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ד־ו־ת
דרך תצורה משקל הַקְטָלָה
נטיות ר׳ הֲדָתוֹת
  1. עברית חדשה (סוציולוגיה, דת) חיזוק יסודות דתיים בחברה שהיא חילונית במהותה, כאילו במחטף, על־ידי הדתיים.
  • "בעוד שבשמאל מובן מאליו שהצבא עובר תהליך של הדתה, בימין משוכנעים בלא פחות להט שהצבא הופך לשבוי בידי פוסט־ציונים". (גדי טאוב, מפוחדים ומעורערים, בימין ובשמאל, "הארץ", 03/08/2016)

גיזרון[עריכה]

  • מן דת, במשמעות "הפיכה לדתי".
    מחידושי האקדמיה ללשון העברית, תשס"ו. [סמ׳ 1]
    בפרוטוקול נכתב: "המילה הדתה החלה לשמש בהוראת 'הפיכה לדתי', ההפך מחילוּן. נראה כי השימוש בה עדיין אינו נרחב." בדיון עלתה השאלה אם יש צורך במונח הזה. נמצאו כמה מופעים של המילה לדוגמה:
"אם באירופה ההתעוררות הלאומית [...] הייתה מלווה בפרויקט של חילון, במזרח הופעל מנגנון הפוך: של הדתה. על מנת 'להחזיר' את יהודי ארצות ערב להיסטוריה נזקקו שליחי התנועה הלאומית (שהיו חילונים לכאורה) לגלות אצלם תשוקה דתית ולהגדירם כדתיים ואף כמשיחיים"
– יהודה שנהב הגלימה, הכלוב וערפל הקדושה: השליחות הציונית במזרח כפרקטיקה גבולית בין 'לאומיות חילונית' ו'תשוקה דתית" 1999.
חברי הוועדה סברו שהמונח מתקבל על הדעת. [סמ׳ 2] אולם יהודה שנהב השתמש ב"מילה מהלכת" דהיינו בפועל באופן מכוון, כפי שמשתקף מתהליך ולא מקטיגוריות אפריוריות שעשויות להיות ריקות מתכן. "הדתה" כמו "הגזעה" כמו "החפצה" הם תהליכים; בניגוד ל"דת", "גזע", "חפץ" שהן קטיגוריות אנליטיות. שנהב לא ייחס זאת לסממנים חיצוניים של התחזקות או הצטרפות לדת. לטענתו, הדתה היא תופעה סוציולוגית בעלת כפל פנים. למשל, "הלאומיות עושה שימוש בדת, ובה בעת מכחישה את השימוש בדת ומדמיינת אותה כחילונית" [סמ׳ 3]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

סימוכין[עריכה]

  1. "הישיבה המאתיים תשעים וארבע (רצד) – ג. מילים בשימוש כללי". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 4 בדצמבר 2006, תאריך גישה: 9 יולי 2017.
  2. פרוטוקול הישיבה משנת 2006.
  3. (יהודה שנהב, "הזמנה למתווה פוסט-חילוני לחקר החברה בישראל“, סוציולוגיה ישראלית, 10:1, עע' 161-188, 1988)