דרכון

דַּרְכּוֹן א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דרכון
הגייה^*	darkon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ר־ך
דרך תצורה	משקל קַטְלוֹן
נטיות	ר׳ דַּרְכּוֹנִים; דַּרְכּוֹן־, ר׳ דַּרְכּוֹנֵי־

עברית חדשה תעודת מסע; תעודה רשמית המונפקת על ידי המדינה ועל פיה מאפשרים לנוסע בין המדינות מעבר גבול.
- ”בחתימה אחת בקמפ־דיוויד ויתרה ישראל על סיני, מקום מתן תורה, אולי המאורע החשוב ביותר בתולדות העם. ומה אירע? שאנחנו ממשיכים לבקר בסיני, עם חותמת בדרכון, ובלי בעלות.“ (על הגבול, מאת שולמית הראבן, בפרויקט בן יהודה)

מן דֶּרֶך. מחידושי משה שרת.^[1]^[2] מחידושי אפרים ברוידא – מ' שרת ביקש שיחדש מלה ל"פאספורט".^[3]

ערך בוויקיפדיה: דרכון

מדריך טיולים בוויקימסע: דרכונים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרכונים

↑ אבשלום קור, "באופן מילולי: רה״מ ושר החוץ משה שרת". ‏icast‏, 24.5.2010
↑ יעקב צור, "כתב-האמנה מס׳: 4 שליחות דיפלומאטית ראשונה בדרום-אמריקה", הוצאת מעריב.
↑ ע"פ מרדכי רוזן, מכמני המלים בעברית, עמ' 80.

מטבע זהב ששימש את האימפריה הפרסית, שוויו שני סלעים.
- ”וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב.“ (עזרא ח, פסוק כז)
- ”מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ב, משנה א)

המילה אֲדַרְכּׂן מגיעה מיוונית: dareikós) δαρεικός). הם האמינו שהמטבע קרוי כך ע"ש דריוש, אך בעצם המקור הוא מפרסית: زر‎ (זַר) – זהב.
הלשונאי בן המאה העשירית דוד בן אברהם אלפסי התייחס לא' התחילית "אֲדַרְכֹנִים" כאל תוספת, ותיקן בהשמטת א' פרוסתטית: "דַרְכֹנִים".

ערך בוויקיפדיה: דרכמון