יש סברה שהשם ניתן לה על שם דו-הכיפה שבראשה כציצית הכפולה שלה בצללית. בשפה הכורדית נקראת הדוכיפת "דו-ניקל" שפירושו מקור כפול על שם אותה צללית. אחד השמות הקדומים של הדוכיפת הוא תרנגולא ברא כלומר תרנגול בר (ראו לקמן-"פרשנים מפרשים"). דיכ-פת פרושו תרנגול בר באחת מהשפות ההודיות.
”דּוּכִיפַת – שֶׁהוֹדוֹ כָפוּת.“ (בבלי, מסכת חולין – דף סג, עמוד א) פירוש רש"י: כרבולתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש, וכפותה שם, והוא עוף גדול כתרנגול.
בפסוק הנ"ל, אונקלוס תרגם לארמית: "נגר טורא". במסכת גטין (דף ס"ח עמוד ב) מציין התלמוד כי "נגר טורא" הוא תרגום אונקלוס של "תרנגול־הבר"; מעין זה, בפירושו של רש"י לתלמוד – מתורגמת המילה דוכיפת לצרפתית עתיקה[1]: "והוא עוף גדול כתרנגול וקורין [וקוראים] לו: פאו"ן שלביי"א", שתרגומו המילולי: "טווס־הבר". רש"י בפירושו על התורה מפרש את המילה דוכיפת: "תרנגול הבר [...] ובלע"ז הרופ"א"; מסתבר שבדפוסים חל שיבוש, וצריך להיות: "הפופ"א", מונח בצרפתית עתיקה המורה על העוף המוכר בימינו בתור דוכיפת.
בתרגום השבעים מתורגמת המילה המקראית דוכיפת ליוונית: εποπα. הרב סעדיה גאון מתרגמה לערביתיהודאית "הֻדְהֻד", וכך גם במסורות התרגום של יהודי־המזרח. בתרגום התורה של יהודי האי ג'רבה דוכיפת מתורגמת לשפה הברברית: "שִיבּוּבּוּכּ".
↑ ידוע כי בעבר היה חי זן (שכיום נכחד) של דוכיפת (הנקרא בלטינית: Upupa Antaios), ואפשר שלפני אלף שנה (דורו של רש"י) הוא חי גם בצרפת (ארץ מגוריו של רש"י). באשר אל "התרנגול" – כוונת רש"י אל תרנגול הבר (המזוהה עם העוף המוכר בימינו כדוכיפת); לפרטים ראו לעיל על־אודות תרגום אונקלוס לדוכיפת.
.jpg)
ערך בוויקיפדיה: דוכיפת
טקסונומיה בוויקימינים: Upupa
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוכיפת