מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
דָּהָה גם דִּהָה[עריכה]
- (מתייחס למראה או צבע) נחלש מראהו הפך לפחות ברור .
- ”עָבַר אוֹ שֶׁדָּהָה, הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל.“ (משנה, מסכת נדה – פרק ט, משנה ו)
- החליפה כבר ישנה, ראה איך הצבע שלה דהה.
- כשהשמש יצאה מבין העננים צבעי הקשת דהו ואחרי כמה דקות כבר לא נראו.
- לשון חז"ל גם במובן של חולשה מטאפורית ”ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ג, משנה ה)
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
דהה
|
| הגייה* |
dehe
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ד־ה־י/ה
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
נ׳ דֵּהָה, ר׳ דֵּהִים, נ"ר דֵּהוֹת
|
- לשון חז"ל צבע שאינו ניכר לעין, שמראהו חלש.
- ”רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה וְשֶׁל סִיד דֵּהָה מִמֶּנָּה.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק א, משנה ב)
- ”אֵיזֶהוּ אָדֹם, כְּדַם הַמַּכָּה; שָׁחֹר, כַּחֶרֶת; עָמֹק מִכֵּן, טָמֵא; דֵּהֶה מִכֵּן, טָהוֹר.“ (משנה, מסכת נדה – פרק ב, משנה ז)
- ראו במילה כהה.
- ראו בהרחבה הרמב"ן והרשב"א בפירושם לנדה דף כ' שם הביאו שיטת הרשב"ם למילה דהה שהוא צבע חזק ושחור יותר ונימוקיו ודחו את דבריו.
מילים נרדפות[עריכה]
