דבקה לשונו לחכו

דָּבְקָה לְשׁוֹנוֹ לְחִכּוֹ

נאלם דום, השתתק, לא יכול להוציא הגה מפיו.
- ”וזה – לשונו דבקה לחכּו ואינו יכול לענות.“ (פוחת והולך, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- ”אבל הגבור שלנו לא יכול להוציא הגה מפיו, כאלו דבקה לשונו לחכו.“ (מאורעות תום, מאת מארק טוויין, תרגום: ישראל חיים טביוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”מרוב התרגשות דבקה לשונו לחיכו, והוא רק הצביע על הבית.“ ("דבר", 10 בספטמבר 1965, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

ע"פ מקרא: ”קוֹל נְגִידִים נֶחְבָּאוּ; וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה.“ (איוב כט, פסוק י), וכן ”תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי...“ (תהלים קלז, פסוק ו)

המילה מלקוח ב במשמעות חניכים או לסת מחליפה בביטוי זה ”יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי“ (תהלים כב, פסוק טז)