גנזך

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גנזך
הגייה^*	ganzakh, מלרע ^[1]
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־נ־ז
דרך תצורה	שאילה מלעז
נטיות	נ"י: גַּנְזַךְ-, ר': גַּנְזַכִּים, נ"ר: גַּנְזַכֵּי-, כ': גַּנְזַכּוֹ, גַּנְזַכָּהּ, גַּנְזַכִּי; גַּנְזַכֵּיהֶם, גַּנְזַכֵּיכֶן, גַּנְזַכֵּינוּ, גַּנְזַכַּי

מסמכים ארוזים בגנזך

מָקוֹם הַמְשַׁמֵּשׁ לַאֲגִירָה וּלְשִׁמּוּר שֶׁל מִסְמָכִים, תְּעוּדוֹת, טְפָסִים וּמִינֵי כְּתָבִים.
- ”וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת-תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת-בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו...“ (דברי הימים א׳ כח, פסוק יא)
- "ברוכי מעלמות מִשמניך מוֹשְׁלֵי גַנְזַכֵּי מִכְמָנֶיךָ..." שלמה הבבלי, "אור ישע מאושרים"

מקור המילה הוא מן הפרסית: گَنَج- משמעו אוצר, והוא מושאל כבר מימי המקרא פעם אֶחָת. משמש הצירוף "בית־גנזים" שמקורו אף הוא ממילה פרסית זו (וכן בארמית: גִּנְזָא- אוצר, מטמון). הסיומת "ךְ" היא סיומת פרסית. כן משמש השם "גֶּנֶז" בקטעים עתירי מילים בפרסית במקרא: ”אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ“ (אסתר ג, פסוק ט), ושורשו כשורש השם גנזך.

↑ על אף שהשם נֶהְגֶּה במלרע, והטעם על האות זי"ן היא מנוקדת בפתח ולא בקמץ מחמת הידגשות הכ"ף בנטייה.

השורש ג־נ־ז הוא שורש מגזרת השלמים.