גומץ

גֻּמָּץ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גומץ
הגייה*	Gumats
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־מ־ץ
דרך תצורה	{{{דרך תצורה}}}
נטיות	ר׳ גומצים

1. לשון המקרא גומה, בור, שקע.
   • ”חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל“ (קהלת י, פסוק ח)

1. עברית חדשה שקע בפני השטח של הגוף (למשל, החלק הנגדי לפיקות המרפק והברך).

   • "כל-כך חם לי, אני מזיעה אפילו בגומץ בית הברך."

גיזרון

• מקור המילה במגילת קהלת, וזו הופעתה היחידה בתנ"ך (ביטוי יחידאי). את משמעותו הנוכחית קיבלה המילה על ידי בחירה שנערכה בועדת הרפואה של האקדמיה ללשון.

תרגום

• לטינית: fossa‏‏‏‏