בלדר

בַּלְדָּר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בלדר
הגייה*	baldar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ בַּלְדָּרִים; נ׳ בַּלְדָּרִית, נ"ר בַּלְדָּרִיּוֹת; בַּלְדַּר־, ר׳ בַּלְדְּרֵי־

1. לשון חז"ל שליח מהיר המעביר הודעות, מסמכים או חבילות.

   • ”אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת.“ (בראשית רבה, פרשה י, סימן ז)
   • ”מִיָּד עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וְשָׁלַח בּוּלְדָרִין וְהֶחֱזִיר אֶת הַכְּתָבִים וְכָתַב סְפָרִים אֲחֵרִים.“ (אסתר רבה, פרשה ג, סימן א)
   • ”מעתה שוב אין הוא סוחר מכובד, אלא פשוט בלדר יהלומים.“ ("מעריב", 14 באוקטובר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרון

• מיוונית: beredarios) βερεδάριος) – רץ, שליח; נגזרת beredos) βέρεδος), במקור מלטינית: veredus – סוס שליחים

צירופים

• בלדר סמים

נגזרות

• בלדרות

מילים נרדפות

• רץ

תרגום

• אנגלית: courier‏‏‏‏

ראו גם

• דוור

סימוכין

• נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
• M. Yastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli etc., 1903.