באכה

בֹּאֲכָה[עריכה]

לשון המקרא בקרבת מקום; על הדרך.
- ”וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע“ (בראשית י, פסוק יט)
- ”וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה“ (בראשית כה, פסוק יח)
- ” וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה“ (מלכים א׳ יח, פסוק מו)

כמו בֹּאֲךָ המקום אליו אתה (-הקורא המכיר את הדרך) בא. גם בצורה הטבעית ”וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר“ (שמואל ב׳ ה, פסוק כה)

השורש ב־ו־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נע"ו/י וגם לגזרת נל"א.