לשון חז"ל: ”אמרוה קמיה דשבור מלכא, אמר להו: אפריון נמטייה לרבי שמעון.“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף קיט, עמוד א)[1] - תנו לו 'אפריון'. רוב המפרשים פירשו אפריון - כיסא נישא, שהיו נוהגים לשאת בו אנשים מכובדים. אבל רש"י פירש: "חן שלנו", וגזר כן מיוונית[2], וגם פירש עפ"ז את הפסוק: ”בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף“ (בראשית מט, פסוק כב) - "בן חן".[3]הערוך (אפרייא) פירש שהוא גזור מפרסית: آفرین(אָפַרִין) בהוראת: "חֲזַק (ציווי), יישר כחו".
↑בדעת זקנים (דברים כא,ז) מובא ציטוט של ביטוי זה מהירושלמי: "אפריון נמטייה למאן דמלוה".
↑רש"י (נדה כ ע"ב): "ולשון יוני איפרא חן כמו אפריון נמטייה".
↑רמב"ן (בראשית שם) דחה פירוש זה כיון שהנו"ן שורשית. אמנם בחלק מכתבי-היד מופיע: "אפריה" בלי נו"ן. בנוסף, גם לפי הפירוש "מיטה" הנו"ן לא הכרחית, שכן מצינו בארמית פוריא - מיטה.
