מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אמתלה |
| הגייה* | amatla |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | מ־ת־ל |
| דרך תצורה | משקל אַקְטָלָה |
| נטיות | אֲמַתְלַת־, ר׳ אֲמַתְלוֹת |
- לשון חז"ל סיבה שנועדה לדחות טענה ולרצות את השומע, אף על פי שאינה בהכרח נכונה.
- ”יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; מְגֹרֶשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ט, משנה ט)
- הוא מצא איזו אמתלה לחמוק מהישיבה.
- מארמית: אֲמַתְלָא = "הסבר המניח את הדעת". במקור בהוראת: משל, סיפור, השוו סורית: ܡܲܬ݂ܠܵܐ (מַתְלָא), משורש ארמי מ־ת־ל המקביל למ־שׁ־ל בעברית. בכ"י קאופמן: "מִתְלָא", קרוב לצורה הסורית.
