אל תפנה לי עורף כאשר, כביכול, אין עוד צורך בי, כיוון שאינני תורם או מועיל עקב היותי זקן.
”שובה שובה!… אל תשליכני, בני, אל תשליכני לעת זקנה! – יחנן אפרים קולו ויער כוחו לרוץ אחרי שמעון, ואך נתקו כפות רגליו ממקומו נכשל ונפל.“ (האבות והבנים, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
”רק כבן ס״ב היה אבי באותו קיץ, והיום אני יודע שמזומנות היו לו עדיין כמעט ח״י שנים בעולם הזה, וכי לפחות תפילה אחת שהיה מתפלל, אל תשליכני לעת זקנה ורוח קודשך אל תיקח ממני, זכה שתתקבל ועד שעתו האחרונה הייתה דעתו צלולה ובהירה“ (יהודי קטן, מאת חנוך ברטוב, בפרויקט בן יהודה)
