מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אבן בדיל
|
| הגייה* |
even bdil
|
| חלק דיבר |
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ש־ר־ש
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא כלי בשימוש בנאים. המשקולת בקצה האנך המכוונת את המאונך (ראש פינה) [1]
- ”כִּי מִי בַז, לְיוֹם קְטַנּוֹת, וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת-הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל, שִׁבְעָה-אֵלֶּה; עֵינֵי יְהוָה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל-הָאָרֶץ“ (זכריה ד, פסוק י)
- רש"י מוסר כי אבן הבדיל היא האבן התלויה בחוט המשקולת שביד אדריכל ראש הבונים שמכוין בה ראש פינה
- מפרש בעל המצודות - "האבן הבדיל" - הוא האבן התלוי בקו המשקולת וע"י מיישר הבנאי את הבנין ועל שע"פ רוב דרכה לעשותה מאבן אמר: האבן הבדיל וכן אבן העופרת
