שק

ערך זה עוסק בשַׂק, אמתחת. לערך העוסק בשֵׁק, המחאה, ראו צ'ק.

שַׂק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שק
הגייה*	sak
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' שַׂקִּים; שַׂק־, ר' שַׂקֵּי־

1. כלי קיבול העשוי מחומר גמיש כגון בד, עור וכיוצא בזה.

   • השודדים הכניסו את התכשיטים לשק ונמלטו מהמקום.
   • "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ." (בראשית, מב, לה)

2. לשון המקרא סוג של אריג גס ופשוט (אולי שער גמלים או עזים) אשר נהגו האבלים ללבוש בתקופת המקרא.

   • "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א־ג)

גיזרון

• ההוראה היסודית היא "סוג של אריג" (הגדרה 2), וזו ההוראה הרווחת במקרא. כלי הקיבול (הגדרה 1) נקרא כך משום שבעת העתיקה הוא היה עשוי לרוב מאריג זה.
  מקור המילה הוא כנראה פרוטו־שמי. בלשונות אירופה מצויות מילים רבות הדומות למילה זו בצליל ובמשמעות, ונראה שהמקור הראשוני לכולן הוא באחת מהשפות השמיות.

מילים נרדפות

• אמתחת

צירופים

• חתול בשק
• יצא המרצע מן השק
• שק אגרוף
• שק קמח
• שק שינה (שק"ש)

תרגום

• אנגלית:
  1. sack‏‏‏‏
  2. sackcloth‏‏‏‏
• צרפתית: sac‏‏‏‏

ראו גם

• מרצופין
• שקית