מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
שלח |
| שורש וגזרה |
שׁ־ל־ח, שלמים |
| בניין |
קל |
- הושיט כדי לעשות.
-
- "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה." (בראשית ח׳ – פסוק ט׳)
- "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כ״ב – פסוק י״ב)
- "שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ." (אסתר ו׳ – פסוק ב׳)
- הוציא, גרש ממקומו.
-
- הורה להגיע, עשה שיגיע למקום מסוים במטרה למסור דבר, או לעשות.
-
- "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. " (בראשית מ״ה – פסוק ה׳)
- "כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ." (מלכים א׳ כ׳ – פסוק ו׳)
- "אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי." (ישעיהו ו׳ – פסוק ח׳)
- העביר מסר, דבר, או משהו אל אחר באמצעות צד שלישי.
-
- "כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן." (מלכים א׳ כ׳ – פסוק ה׳)
- "הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה" (בראשית ל״ח – פסוק כ״ג)
- "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי" (במדבר כ״ב – פסוק ל״ז)
מילים נרדפות [עריכה]
1. put forth, stretch out , lay hand
2. send away, put out
3. send
4. send
שִלַּח, שִׁלֵּחַ [עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
שלח |
| שורש וגזרה |
שׁ־ל־ח, שלמים |
| בניין |
פִּעֵל |
- הוציא, פטר, שחרר, הוציא לדרכו.
-
- "לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט" (שמואל א׳ י״ט – פסוק י״ז)
- "וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ." (שמות כ״א – פסוק כ״ז)
- "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם." (דברים ט״ו – פסוק י״ג)
- "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כ״ב – פסוק ז׳)
- "וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם." (שמואל ב׳ ג׳ – פסוק כ״ב)
- "וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו " (שופטים ז׳ – פסוק ח׳)
- "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ." (במדבר ה׳ – פסוק ב׳)
- גרש אשה.
-
- "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ." (דברים כ״ד – פסוק א׳)
- הורה או הביא להגיע למקום מסוים במטרה למסור דבר, או לעשות.
-
- "וַיְשַׁלַּח אדני בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם." (מלכים ב׳ י״ז – פסוק כ״ה)
- "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. " (בראשית ח׳ – פסוק ז׳)
- הפיץ, גרם להתפשט.
-
- הושיט כדי לעשות.
-
- "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ." (משלי ל״א – פסוק י״ט)
- העביר מסר, דבר, או משהו אל אחר באמצעות צד שלישי.
-
1. dismiss, sent away , release, send free, let go
2. send out (a woman)
3. release, send out , bring forth
4. put forth, stretch out , lay hand
5. send
שֶׁלַח א [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שלח |
| הגייה* |
shelakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
שׁ־ל־ח |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' שְׁלָחים; שֶׁלַח־ , ר' שִׁלְחֵי־ |
- חרב[1], כלי זין לדקור בו.
-
- "וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד; וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים." (דברי הימים ב׳ ל״ב – פסוק ה׳)
- "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח." (נחמיה ד׳ – פסוק י״א)
- בחשכת הליל בלי קשת ושלח, על סוס קל עין דורה בא שאול המלך. (שאול טשרניחובסקי, עין דור)
- ↑ מהכתובים לא ברור איזה כלי הוא זה, רש"י מפרש סתם "כלי זין", אך מקובל השימוש לפי ראב"ע ורד"ק חרב, סיף.
שֶׁלַח ב [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שלח |
| הגייה* |
shelakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
שׁ־ל־ח |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' שְׁלָחים; שֶׁלַח־, ר' שִׁלְחֵי־ |
- גן או שדה בהשקאה.
-
- "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים." (שיר השירים ד׳ – פסוק י״ג)
- תעלת מים להשקאה.
-
1. irrigated garden or field
2. irrigation ditch
שֶׁלַח ג [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שלח |
| הגייה* |
shelakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' שְׁלָחים |
- עור שנפשט.
-
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שלח |
| הגייה* |
shlakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
שׁ־ל־ח |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' שְׁלָחים; שֶׁלַח־, ר' שִׁלְחֵי־ |
סירת כורת, המיוצבת על ידי שלח.
שלחים של סירת חתירה אולימפית.
- [ימאות] בול עץ או מצוף, המחובר לגוף הסירה במקביל לדופן ובמרחק מה ממנה, כדי לייצבה ולמנוע ממנה להתהפך.
-
- [ימאות] זרוע מתכת הבולטת מהדופן של סירת חתירה ועל קצה נשען המשוט.